פסק-דין בתיק ת"פ 28237-09-10

1.         הנאשם הודה בעובדות כתב-אישום מתוקן, במסגרת הסדר חלקי, בביצוע עבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 [להלן: חוק העונשין], באירוע מיום 10.2.10, עת היה הנאשם מורה בבית-ספר בטירה, והמתלונן - קטין יליד נובמבר 1992, תלמיד בבית-הספר. בעת שהנאשם לימד שיעור בכיתת מעבדה, עבר המתלונן מחוצה לה, שמע קריאות מתוך המעבדה, הבחין שדלת המעבדה סגורה - ניגש אליה פתח אותה. הנאשם, שחשב כי המתלונן הוא שסגר את הדלת וכלא אותו ואת התלמידים בכיתה, היכה בפניו של המתלונן.

2.         במסגרת ההסדר, נשלח הנאשם בטרם הרשעה לקבלת תסקיר בעניינו, כאשר הפרקליטות הצהירה כי עמדתה להרשעה, מאסר על תנאי וקנס כעונש ראוי.

3.         התסקיר מעלה את נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם, שהינו כבן 41 שנים, נשוי ואב לשלושה ילדים. הנאשם סיים 12 שנות לימוד, המשיך ללימודים גבוהים והחל ללמד מאז שנת 1993, כשבמקביל סיים לימודי הוראה באוניברסיטת תל-אביב. מאז חודש מרץ 2010 נמצא בתפקיד מנהל זמני של בית-ספר תיכון בטירה, ובמקביל לומד לתואר שני בארגון מערכות חינוך במכללת בית-ברל. באשר לעבירה, שאירעה לפני שנתיים, הנאשם לקח אחריות מלאה על מעשיו והביע חרטה ובושה, וכן תחושות כשלון על רקע תפקודו כמחנך. מדבריו עולה, כי נקט באלימות על רקע תחושת זלזול והשפלה שחווה מצד המתלונן, אך כיום מבין כי נהג באופן שגוי ואלים, ללא שיקול דעת מותאם. מסר, כי המתלונן נהרג לפני כשנה בתאונת דרכים, הוא השתתף בלוויה ואין כל טינה בינו לבין משפחת המתלונן. עוד מסר לקצינת המבחן, כי הרשעה עלולה לחבל בנסיונותיו להתקדם בעבודתו בתחום ההוראה (כאשר מעורבותו באירוע הנוכחי מנעה ממנו לגשת למכרז שהתקיים על ניהול בית-הספר אותו מנהל בפועל), בנוסף לקשייו להתמודד באופן רגשי עם תיוגו כעבריין. קצינת המבחן התרשמה מאדם המתפקד באורח תקין, לוקח אחריות על אירוע שהינו חריג להתנהגותו, כאשר ההליך המשפטי על כל השלכותיו מהווה גורם מציב גבול עבורו והמחיש לו חומרת מעשיו. לאור האמור, על-מנת לחזק את תפקודו הנורמטיבי ולא לפגוע באפשרויות התקדמותו המקצועית, ממליצה קצינת המבחן להימנע מהרשעתו ולהטיל עליו ענישה חינוכית של של"צ בהיקף 120 שעות.

4.         ב"כ המאשימה הדגיש את נסיבות האירוע והרחיב באשר לקריטריונים המאפשרים להימנע מהרשעת נאשם בגיר במקרים נדירים ביותר. לטעמו, פערי הכוחות בין הנאשם למתלונן - מורה לעומת תלמיד - כשעסקינן בעבירת אלימות, מחייבים הרשעת הנאשם בדין. השיקולים לקולא, הכוללים את עברו הנקי של הנאשם, נסיבותיו האישיות והודאתו במיוחס לו, נלקחו בחשבון בעתירת המאשימה לעונש - שהינה להטלת מאסר על תנאי וקנס.

5.         ב"כ הנאשם הזכיר כי כתב-האישום תוקן לקולא בהוראת החיקוק המיוחסת לנאשם - היא תקיפה סתם. טען, כי בבסיס הסדר הטיעון קיומו של קושי ראייתי אמיתי, נוכח העובדה הטרגית כי המתלונן נהרג בתאונת דרכים. הדגיש את הבושה שחש הנאשם על מעשיו, כאשר כבר שילם באופן מעשי על מעשיו בכך שלא התקדם מעבר למשרת הניהול הזמנית בבית-הספר, למרות הישגיו המרשימים (כפי שמעידים מכתבים מראש עירית טירה ומפקחים בהווה ובעבר ממשרד החינוך - נ/1, נ/2, נ/3). לטענת הסניגור, הנאשם עומד בכל הקריטריונים הקבועים בפסיקה המאפשרים שלא להרשיעו בדין, כאשר המדובר בהסתבכות פלילית יחידה, לאדם בעל הישגים ורצף תעסוקתי במשרד החינוך, אשר התמודד עם לחצים במסגרת תפקידו כמורה בסביבה אלימה. הוא עותר, לכן, להימנע מהרשעת הנאשם ולאמץ את המלצות שירות המבחן, כשאת עתירתו תמך באסופה של גזרי-דין בנסיבות חמורות יותר, לטעמו, אשר הסתיימו באופן זה.

6.         בדברו לבית-המשפט, הביע הנאשם את צערו על האירוע, הדגיש כי המדובר במעידה יחידה כמורה וכמחנך בעל וותק של 20 שנה. את המשרה הנוכחית הסכים לקבל על עצמו, במציאות שאיש לא היה מעוניין בה, וזאת על-מנת למנוע את התדרדרות בית-הספר. הדגיש את ההישגים אליהם הביא את בית-הספר, כשכיום מנוע מלגשת למכרז לניהולו.

7.         הצדק עם ב"כ המאשימה, כי אכן, מקום בו הוכחה אשמתו של נאשם, יש להורות ברגיל על הרשעתו בדין, שכן, הכלל הוא שהאינטרס הציבורי גובר על פני אינטרס הנאשם, והימנעות מהרשעה תיעשה רק במקרים חריגים ונדירים ועל-פי כללים שהותוו בפסיקת בית-המשפט העליון (ראו, למשל: ע"פ 2083/96, כתב נגד מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337 (1997); ר"ע 432/85, רומנו נגד מדינת ישראל, תקדין-עליון 85(3) 737 (1995)). כידוע, הימנעות מהרשעה אפשרית בהצטבר שני גורמים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם; שנית - סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסויים על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים.

8.         לא בלי התלבטות, החלטתי היא, כי עניינו של הנאשם נופל בגדר החריג, באופן המאפשר סיום ההליך בעניינו ללא כתם של הרשעה.

9.         ייאמר כבר, כי מקבלת אני גישת המאשימה לפיה, ככלל, על בתי-המשפט להעביר מסר עונשי ברור כלפי מורה הנוהג באלימות כלפי תלמיד. בנוסף לפגיעה בגוף, כבודו של התלמיד נפגע בעת שמוריו מפעילים כלפיו אלימות פיזית, ואין לתת יד לתופעה לפיה הכיתה, שאמורה להיות מקום הוראה, תיהפך לזירת אלימות.

10.        עם זאת, כשבוחנים את נסיבות האירוע דנן עולה, כי המדובר באלימות שהופעלה ברגע של הפעלת שיקול-דעת מוטעה, כתגובה להתנהגות פסולה שהנאשם סבר בטעות שהמתלונן גרמה. הוראת החיקוק שתוקנה בהסדר משקפת אף היא ירידה ברף החומרה אותה מייחסת המדינה למעשי הנאשם.

11.        נתוניו של העושה מבססים את ההערכה, כי אכן המדובר בהתנהגות אלימה חד-פעמית, על רקע איבוד שליטה רגעי. מהתסקיר ומהראיות לעונש שהוגשו על-ידי ההגנה עולה, כי הנאשם משמש כמחנך מעל ל - 20 שנה, התקדם והתפתח מקצועית, ובתפקידו האחרון אכן "הציל" בית-ספר תיכון מהתדרדרות והוביל את בית-הספר ותלמידיו להישגים מרשימים. למרות לחצים ניכרים בהם היה נתון במהלך השנים בסביבת מגוריו, התמודדות לא קלה בבתי-הספר וחלוף הזמן מאז תקיפת המתלונן, אירוע זה נותר בגדר הסתבכות יחידה בפלילים. הנאשם ממשיך ללמוד, שואף להתקדם, והוכח כי אכן הרשעה עלולה לחסום אופציות תעסוקתיות בעתיד, כאשר לאחרונה שילם מחיר של ממש בגין הסתבכותו בפלילים, לאחר שלא ניגש למכרז ניהול בית-הספר אותו הוא מנהל בפועל. על כן, הרשעה תביא לפגיעה ממשית במישור התעסוקתי ובדימויו כמי שמעוניין להמשיך ולשמש כמחנך.

12.        לכל אלו יש להוסיף, כי הנאשם הודה בכתב-אישום שתוקן לקולא, כשהסניגור הבהיר כי הנאשם בחר לקחת אחריות על מעשיו למרות קיומו של קושי ראייתי ממשי על רקע פטירתו המצערת של המתלונן בתאונת דרכים.

13.        לכן, בשים לב לנסיבות הספציפיות של העבירה, המהווה ביטוי לאיבוד שליטה רגעי, לצד ההתרשמות כי המדובר באדם מתפקד ובעל יכולות טובות ומוכחות בתחום ההוראה והניהול, שזוהי לו הסתבכותו היחידה בפלילים, בהתחשב בהודאתו במיוחס לו בכתב אישום שתוקן לקולא, חרטתו והבושה שחש על מעשיו, ולאחר ששוכנעתי כי ייגרם לנאשם נזק ממשי מעצם ההרשעה, אני מחליטה שלא להרשיעו ולהסתפק בקביעה כי ביצע עבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.

14.        נתונים אלו הם המביאים לכך שבנוסף, ניתן יהיה להסתפק בהטלת ענישה חינוכית כפי שהומלץ על-ידי קצינת המבחן, אם כי ראוי להגדיל את המכסה המוצעת.

15.        על כן, מטילה על הנאשם שירות לתועלת הציבור בהיקף של 300 שעות, על פי התכנית שגובשה ע"י שירות המבחן במסגרת מחלקת החינוך בעיריית טירה, במתן שיעורי עזר לתלמידים חלשים. הנאשם ישלים את ביצוע העבודות בתוך שנה מהיום. שירות המבחן רשאי לשנות את תכנית השל"צ על פי הבנתו,  אם יתעורר צורך בכך.

הוסבר לנאשם כי אם לא יעמוד בתנאי השל"צ, ניתן יהיה  להחזירו לביהמ"ש, להרשיעו ולהוסיף על עונשו.

הודעה זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום,  26 יולי 2012, במעמד הנוכחים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: